שינויי בחיי- סיפור ראשון, כנסו>

שינויי בחיי

השמיים היו בהירים הציפורים צייצו..
הילדים התרוצצו בגן השעשועים הסמוך לביתי שמעתי את צחוקם מבעד לחלון של חדרי... ישבתי בחדר כשאני מחכה שיקרה משהו...
כלום לא קרה עדיין נישארתי חולה. אף אחד לא בא לבקר אותי. אני מרגישה שלאף אחד כבר לא אכפת מימני..
מכל החברות שהיו לי אף אחת לא מתקשרת. כבר שבוע שאי כל כך ומשועממת..

הייתי ילדה שגדלה עם כפית זהב בפיה. הייתי עשירה היינו גרים בבית מפואר עם רהיטים יוקרתיים .
תמיד כל מה שהייתי מבקשת הייתי מקבלת. חדרי היה גדול ויפהפה, ווילונותיו היו וורודים.
היה לי מחשב ופלזמה בחדר. הורי לא החסירו מימני כלום..

לאבי היתה חנות יהלומים,הוא היה סוחר ידוע במיוחד. וכשהיה מגיע הביתה היה מביא לי כל מה שרציתי.
חיי היו מושלמים ..
יום בהיר אחד קמתי מוכנה לבית הספר. חיפשתי את העוזרת בית שלנו לשאול אותה מה היא עשתה לי להפסקת אוכל.
ניכנסתי לחדר הורים-היא אינה היתה שם, בסלון, במטבח , בחדר משחקים.. -היא לא היתה בשום מקום.., קראתי לה בקול אך קולה לא נישמע.. חיפשתי את אימי והיא הייתה החדרה עם עיניים וורודות ונפוחות.
שאלתי אותה מה קרה אך היא לא ענתה. לאחר דקה שלימה היא אמרה לי שיש פרוסה על השיש ופירות טריים במקרר.
ושהיום אני אלך לבית הספר עם הקורקינט החשמלי ולא במונית. כמובן שהסכמתי ויצאתי מהבית...
נסעתי בקורקינט לכיוון בית הספר הגעתי לכתה וראיתי שתי בנות מצביעות עלי ומתלחשות.
חיפשתי את חברותי שיראל, תמר ומיכל. ולא מצאתי אותן. המשכתי לחפש וראיתי אותן יושבות לייד חדר השרותים מדברות.
קראתי להן והן אינן ענו לי הרגשתי שכולם מסננים אותי . הייתי המומה ולא הבנתי מה קרה פתאום?!

השיעור התחיל ישבתי מבקומי כאילו ללא קרה דבר. אבל הפעם מיכל אינה ישבה על ידי. אלה על יד תמר.
במשך כל השיעור ניסיתי להתרכז אך לא יכולתי, אלו היו מחשבותיי הרגשתי שעוד רגע התקרה קורסת על פני התלמידות היו נראות לי כסתם בולי עץ מדברים ,כולם היו נראות לי אותו דבר. הייתה לי סחרחורת והרגשתי מעורפלת..
שתיתי מבקבוק המים שלי ונרגעתי מעט.
בהפסקה רציתי לטלפן לאימי ולשאול לשלומה ולספר לה על מה שקורה כאן.. לא מצאתי את הפלאפון, כנראה שחכתי אותו בבית...
'לא נורא אטלפן מהמזכירות' חשבתי... הלכתי לחדר המזכירות והמזכירה יצאה לקראתי ואמרה "עוד חמש דקות תגיע מונית לקחת אותך הביתה".

המונית לקחה אותי לבית, ירדתי ושילמתי לנהג. נכנסתי לבית וראיתי את אימי יושבת בסלון, במבט עצוב ניגשתי אליה ושאלתי
"אמא, הכל טוב? מה קרה?" אמא לא ענתה , היא חיכתה זמן מה ולאחר מכן אמרה
"אבא לא יחזור היום הביתה" "למה?!" שאלתי בתמיהה . "מה קרה? הוא שוב עם העיסוקים שלו ואין לו זמן?" "לא" ענתה אמא בקרירות
"לא, הוא טס לחו"ל , לא היום לא מחר ונירא שגם עוד חודש.." ."למה?!?" שאלתי והפעם בבהלה זה נהייה רציני העניין פה ומשהו לא ניראה לי...
ישבתי בחדר הסמוך לסלון.. פתאום... נשמעו נקישות בדלת. אימי ניגשה לפתוח, שמעתי קול של גבר, הוא דיבר עם אימי . אמא שלי ניגשה לחדר, הוציאה פנקס צ'קים , חתמה ומסרה לידו של האיש. האיש הודה לה ואמר שמחר הוא יבוא לקחת את הסחורה.
חשבתי שזה אחד מהקליינטים של אבא . האיש יצא מביתנו וסגר אחריו את הדלת.

אמא ניגשה אלי והודיעה לי על פינויי חפצים מביתנו "אבל למה"?! שאלתי בפליאה.. אמא הגיבה בכעס "לא כל דבר את צריכה לדעת!"
השעה הייתה כבר מאוחרת , סיימתי לארוז , ונכנסתי למיטה. דקות ספורות ליפני שכיביתי את האור אמא נכנסה לחדר ואמרה
"מחר יש לך חופש". הפעם זה כבר היה מוגזם!.
קמתי אליה ואמרתי "אמא מה את מסתירה מימני?!" אמא ענתה" את לא באמת רוצה לדעת"...
"אמא , אני כבר גדולה , ליפני כחודש חגגתי חמש עשרה.." אימי ישבה ליידי על המיטה והחלה לספר...

אבא נקלע לחובות עצומים ולכן היה צריך לטוס לחו"ל . פרצו לו לחנות היהלומים וכעת הוא נותר ללא משכורת ואינו יכול להחזיר את חובותיו..
כמה מסחוריו רוצים לנקום בו על כך שהוא חייב להם כסף. המשטרה הודיע שהיא תנסה כמה שיותר מהר למצוא את הפושעים ולהחזיר לו את כספו.
כעת הוא נישאר בחו"ל עד להודעה החדשה.."

אמא סיימה לספר ובעיניה נראו דמעות.. "למה לא סיפרת לי קודם?" שאלתי,
"העניינים רק עכשיו החלו להתבהר" אמרה אמא.. "בסדר" עניתי, ושכבתי במיטה.
לא הצלחתי להרדם..

חודש שלם היה לנו קושי בקנית אוכל, הבית היה ניראה ריק מאוד, הבנות בכתה לא דיברו איתי בגלל שמועות לשווא שאבי גנב וברח..
היה לנו טייול שנתי שבגלל הסכום שלו לא יכולתי ללכת אילו, בדרך כלל אני הולכת לכל הטייולים וקונה את הממתקים הכי טובים עם המצלמהה הכי משוכללת, הטיול הזה, חיכיתי לו המון זמן.. הפעם לא יכולתי ללכת איליו ..כעבור החודש הזה מצאתי את עצמי יושבת בבית בודדה ועצובה מה גם שאני מתגעגעת מאוד לאבא , אבא שלי שתמיד נתן לי כל מה שרציתי.. ולא החסיר מימני כלום.. עכשיו הוא בחו"ל וכבר חודש שלא ראיתי אותו..
הייתי עושה כל מה שיכולתי כדי להחזיר אותו שוב לארץ..

פתאום הטלפון צלצל אמא היתה מופתעת ואף נירגשת למשמע אוזנה,
היא באה אלי והודיע שהמשטרה החזירה לנו את כל הסחורה והכסף שנגנב ומצאה את הפושעים וכעת הם במעצר.
אבא טלפן אלינו מייד והודיע שהוא בדרך ארצה , שמחנו והיינו נרגשות מאוד..
בשעה 3 בצהריים הוא נחת רצנו לעברו קורנות מאושר וכך גם הוא. הוא חיבק אותי חזק והחל לבכות, זה היה מחזה מרגש .
אבא החזיר את חובותיו, ושוב חזרנו ליהיות כמו פעם.. החיים חזרו לעצמם שוב..


------------------------
זה סיפור ראשון שלי אשמח מאוד לקבל עליו תגובות וביקורות.
ישבתי על הסיפור הזה המון זמן..
תודה מראש לכל המגיבים=]

מצטערת שזה כזה ארוך..:s
__________________

נחמד ביותר, אהבתי.
אהם, אין לי הרבה מה להגיד תאמת, תצטרכי להסתפק בזה